הקהילה היהודית של
סנט גאלן

פרשת השבוע "כי תזה" מקיפה מגוון רחב של חוקים ומצוות העוסקים במוסר אנושי, צדק חברתי ויחסים בין-אישיים. אחד הנושאים המרכזיים של הפרשה הוא כיצד להתמודד עם סכסוכים אנושיים: מלחמות, יחסים בין-אישיים וחטאים. ממצוות אלו ניתן להגיע לתובנה פילוסופית עמוקה יותר בנוגע למאבק הפנימי של האנושות וליכולתה לנהל את דחפיה.

 

הפרשה מתחילה במילים: "כי תצא למלחמה על אויביך" (דברים כא, י). על פני השטח של הפסית (המשמעות המילולית של הטקסט), היא מתייחסת למלחמה פיזית - מלחמת קהילת ישראל נגד אויביה החיצוניים. אך ברמה עמוקה יותר, ניתן לראותה גם כהתייחסות ברורה למאבק הפנימי המתרחש בנשמתו של כל אדם: המאבק המתמיד נגד יצר הרע, נגד תכונות שליליות וחולשות אישיות. משה רבנו (הרמב"ם) מתאר מאבק פנימי זה כקשה ומורכב אף יותר מהמאבק נגד אויב בשר ודם, שכן הוא דורש מאמץ מתמשך, מודעות עצמית מוגברת והתמדה בלתי מעורערת.

 

בהמשך הפרשה אנו נתקלים במצוות "יפת תור", שבה התורה מתירה לגבר לקחת אישה גויה בזמן מלחמה, אך הדבר כפוף לשורה ארוכה של תנאים ומגבלות. חז"ל (קש"ל) מסבירים כי מצווה זו מבוססת על ההבנה שבזמן מלחמה, אנשים נמצאים במצב של ירידה רוחנית וחולשה, ונסחפים בקלות על ידי יצריהם ("לא דיברה התורה אלא על יצר הרע"). אף על פי כן, התורה אינה נוטשת אנשים או משאירה אותם ליצריהם, אלא מכוונת אותם בהדרגה לדרך מוסרית ומכובדת יותר. כאן מתגלה פרספקטיבה פילוסופית עמוקה - הבנה חומלת של חולשת האדם, יחד עם הדרישה להתמודד איתה צעד אחר צעד.

 

רעיון זה מתיישב עם מושגים פילוסופיים מודרניים של מאבק פנימי. פרידריך ניטשה, למשל, דיבר על מאבקה המתמיד של האנושות להגיע לרמת ה"אוברמן" (אדם על) על ידי התגברות על תשוקות וחולשות כדי להתעלות למישור קיומי גבוה יותר. הפילוסוף היווני אפלטון התמודד גם הוא עם המתח המתמיד בין תשוקה לתבונה, וטען כי חוכמה אמיתית טמונה ביצירת איזון והרמוניה בין כוחות אלה.

 

הפילוסופיה היהודית - בניגוד לתפיסה הנוצרית באופן כללי - מוסיפה ממד ייחודי לדיון זה: היא אינה רואה את האנושות כחטאת מטבעה, ובוודאי שאינה דורשת "גאולה" חיצונית באמצעות דמות אלוהית משיחית. התורה אינה קוראת לאנשים לדכא לחלוטין, לבטל או להתעלם מדחפיהם, אלא להתעמת איתם, לתעל אותם לכיוונים חיוביים ולהפוך חולשות ליתרונות.

 

בנוגע לפסוק הידוע "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", פירשו חכמינו כך: "בכל לבבך, בשני יצריך", כלומר גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע. יש לעבוד את ה' בשניהם בו זמנית, כי הוא ברא בנו נטיות חיוביות ושליליות. מאבקנו משמש לא רק ככלי לריסון היצר הרע, אלא גם מהווה את הכוח המניע המרכזי לתהליך של צמיחה מתמשכת, תיקון והתעלות רוחנית. זוהי מאמץ לכל החיים. בחודש אלול זה, היהודי שואף להשתפר ולתקן את עצמו, תוך חיפוש איזון בין הכוחות השונים המרכיבים אותו.

​